מכונה יכולה לדבר את השפה של אמפתיה. אבל רק אנחנו יכולים באמת להרגיש אותה. איך משתמשים בבינה מלאכותית כדי לשייף את מה שהופך אותנו לאנושיים באמת? פוסט מלא כלים ותרגולים.

מנהלים רבים בטוחים שהם מובילים נכון, מעניקים פידבק בונה ויוצרים מרחב בטוח. אבל הנתונים – והעובדים – מראים אחרת. פוסט זה עוסק בכוחן של שאלות פשוטות בקבוצות עמיתים, ובאומץ לעצור ולשאול: אולי יש דרך אחרת?

מה קורה כשמפסיקים לחפש תשובות ומתחילים לשאול את השאלות הנכונות? על הרגעים הקטנים שמזיזים תהליכים גדולים, ועל הערך של סדנאות עמיתים בארגונים מרובי ממשקים.

תפקיד ניהולי חדש בגעת עם הרבה אנרגיה ונשארת עם תחושת בדידות, חוסר כיוון ורעש מתמיד. איך יוצאים מזה?

הפער הזה מוכר בכל ארגון –והוא לא נובע מחוסר רצון להקשיב.הוא נובע מחוסר מודעות למה זו הקשבה אמיתית. בפעם הבאה כשאתם בשיחה, נסו לשאול את...

כשמנהל "מדגים הקשבה" במקום להקשיב באמת – הצוות מבין. מפסיק לחשוב. מתיישר. איך נזהרים מהמקום הזה? מה שני צעדים פשוטים שיכולים לשנות שיחה שלמה? ומה הקשר בין שקט של ישיבה לבין תרבות ארגונית שמייצרת מעורבות?

מה צריך כדי להפוך קבוצת מנהלים לצוות הנהלה אמיתי? לא רק תכנון. לא רק כלים. הבנה עמוקה שצריך לעצור – לחשוב, לדייק, ולבנות אמון. כך נראה אופסייט שמניע הנהגה קדימה – מבפנים.