כשהשינוי תקוע, מאיפה מתחילים לבדוק?

איך מנהלים את האיזון בין הלחץ לעמוד ביעדים לבין הצורך לקחת בחשבון את האנשים שאמורים להגיע אליהם?

זו דילמה שמנהלים מתמודדים איתה מידי יום. הארגון דורש תוצאות, והאנשים עדיין מעכלים את השינוי ולא בקצב שיעזור להגיע בזמן ליעד.

הפיתוי הוא להוסיף עוד פגישות, עוד מצגות, עוד הסברים. אבל לפעמים הבעיה היא לא שאנשים לא מבינים. הם מבינים. הם פשוט נושאים משהו שמעכב אותם מלנוע קדימה.

מה הם יודעים שאתם עוד לא?

אנשים הם לא מכונות. לטוב ולרע, הם עמוקים יותר, מורכבים יותר, ולא כל מה שרואים בחוץ הוא מה שקורה בפנים. מנהלים שמובילים שינוי הם לא רק אלה שמכריזים על הכיוון. הם צריכים להיות גם המוסכניקים שפותחים את המכסה מנוע ובודקים מאיפה יוצא העשן. כי שינוי שרץ על מנוע שמעשן מבפנים לא מגיע רחוק, גם אם מבחוץ הכל נראה תקין.

אז מה שואלים בשיחה אחד על אחד?

במקום שאלות שמביאות תשובות אוטומטיות, אלה השאלות שפותחות שיחה אמיתית:

• מה באמת מטריד אותך בשינוי הזה, אם נוריד רגע את המסיכה של ה"פוליטקלי קורקט"?

• מה עדיין לא ברור לך, אבל הרגיש לא נעים לשאול מול כולם?

• מה החשש האמיתי שלך? להקשיב אם זה סביב חשש לאבד מעמד, שליטה, או אולי את המשמעות של מה שעשו עד היום?

• איפה מצפים ממך לתוצאות, אבל אין לך שום כלי כדי לספק אותן?

• מה הדבר הפרקטי שיעזור לך להרגיש קצת יותר רוגע בתוך הרעש הזה כבר השבוע?

• איזה חלק מעבודה שלך עומד להתייתר, ומה הכי קשה לך עם זה בפועל?

• מה את/ה צריכים ממני עכשיו, משהו ספציפי שאני יכולה לעשות?

ומה עושים עם מה שיוצא?

אם שאלתם את השאלות האלה, כנראה שתקבלו תשובות שלא ציפיתם להן. זה לא באג, זה הפיצ'ר.

• יש כמה סוגי תשובות שמנהלים לא תמיד מוכנים אליהן: בקשות שאי אפשר למלא כרגע כמו העלאה בשכר או הפחתת עומס.

• קונפליקטים בין אנשי הצוות שהיו קיימים הרבה לפני השינוי, והשינוי רק הפך אותם לגלויים.

• שאיפות אישיות שהארגון לא יכול לתמוך בהן בטווח הקרוב.

• עניינים ישנים שלא נסגרו.

• בקשות למשאבים שפשוט לא קיימים.

האינסטינקט הטבעי הוא להתגונן, למהר לפתור, או להסביר שוב למה "אין ברירה". זה בדיוק הרגע שבו מנהלים מאבדים את האמון שבנו.

מה כן אפשר לעשות כשאין לנו פתרון מיידי? להקשיב. לחזור במילים שלכם ולוודא שהבנתם. לא כל בעיה צריכה פתרון מיידי, אבל כל בעיה צריכה מישהו שמוכן לשמוע אותה עד הסוף.

לסיום

אם השיחה הזאת לא תקרה אצלכם בחדר, היא תקרה ממילא במסדרון, בתור לקפה, או בווטסאפ הקבוצתי. ושם, אין לכם שום השפעה על הכיוון שהיא הולכת.

שינוי לא רץ מהר יותר כשמתעלמים מהגורם האנושי, אלא כשעובדים איתו צמוד.

אם יש לכם תהליך שינוי שרץ ואתם מרגישים שהמנוע מעשן, אני מזמינה אתכם לשיחה. אני עובדת כשותפה לדרך עם מנהלים שרוצים לצלוח את האתגרים, לא רק לשרוד אותם. דברו איתי