למה מנהלים לוקחים לפטופ לחופשה. ואיך שוברים את זה בלי שהעולם יקרוס

״ברור שאני לוקח.ת את הלפטופ לחופשה, אין מצב לא להיות מחוברת, אני לא יכולה פשוט להעלם לשבוע וחצי?״

באמת?

או כמו שקייטי ביירון שואלת ״זאת כל האמת?״

הייתי בהרצאה מעולה(!) של הילה רגב על ג׳נזי (דור ה Z) והיא מסבירה איך הם תמיד מרוכזים במה יוצא להם מזה (WIFM) ומקפידים על הזמן הפנוי שלהם.

פעם אמרו לי ש״כל תיאוריה אפשר להפיל עם דוגמא נגדית אחת״ - אז אני עובדת עם כמה נציגים.

המנהלים שאני מלווה הם תמיד אנשים סופר מוכשרים ומאוד הישגיים.

אז למה הם בכלל עובדים איתי? כי הם פשוט רוצים לוודא שהם יצליחו בוודאות באתגר הנוכחי שהם לקחו על עצמם.

המנהלים האלו רוצים להצליח ובשביל זה הם נותנים את הנשמה ויותר. אחת האמונות שהם מחזיקים היא שאם יעזבו לרגע, משהו יתפרק לא יצליח. תחושת האחריות הזאת היא מדהימה. עובדים שהם באמת נכס לכל ארגון.

אבל אנשים צריכים חופשה.חייבים.

חופשה אמיתית תגרום להם להיות מוצלחים יותר.

הבטריה חייבת להתמלא במיוחד כשמכוונים גבוה לטווח הארוך.

אז מה עושים ביחד?

אני מפרקת איתם ביחד מה באמת חשוב מה באמת דחוף ומי צריך לדעת מה ואיך לוקחים.

אני עוזרת למצוא את הכח לקבל החלטה שזאת תהיה חופשה אמיתית וממלאה, ולהחליט אילו פעולות יוודאו שתהיה כזאת.

(וגם להצדיק את התיאוריה שלא תתמוטט :))